מיכאל והדרקון

לפני שהיה בוקר למנות, היה מרד, ואני רוצה שתבין מאיזה סוג: לא צבאות המתנגשים על שטח, אלא סירוב אחד, עצום, מלהכיר באמת שאני היא אשר אני, ושום ברוא, יהיה זוהר ככל שיהיה, אינו שווה לי. הֵילֵל, כוכב השחר, בוער ביופי שאני נתתי לו, בחר להיות מושא הערצה במקום להעריץ, ולא הנחתי לשקר הזה לעמוד ללא מענה אפילו רגע אחד מעבר לזמן שלוקח לאור להשיב לחושך. הקימותי את מיכאל, ששמו עצמו אינו תואר אלא שאלה המושלכת בפני המורד — מי כאלוהים? — משום שזו הדבר היחיד שהגאווה לעולם אינה יכולה לענות עליו. מיכאל לא נלחם למען כבודו שלו. הוא נלחם משום שהשאלה הייתה אמת, ואמת, הנאמרת מפי רצון נשמע, אינה יכולה להיות מנוצחת בידי צבא של גאוותנים, יהיו רבים ככל שיהיו.

פרצה מלחמה בשמיים, מיכאל ומלאכיו נלחמים בדרקון, והדרקון ומלאכיו נלחמו, אך הובסו, ולא נמצא עוד מקומם בשמיים. השלכתי את הדרקון הגדול, הנחש הקדמון, הנקרא השטן והמשטין, המתעה את כל תבל — השלכתי אותו ארצה, ומלאכיו הושלכו עמו. אל תדמיין זאת כקרב יחיד שהסתיים והונח בעבר. זהו הציר שעליו סובבת ההיסטוריה שלך עצמך, משום שהדרקון, לאחר שנמנע ממנו השמיים, לא פרש; הוא ירד אל הארץ בזעם גדול, יודע כי זמנו קצר, ומאז הוא מבלה כל דור ודור במלחמה בשארית זרעה של האישה, באלה השומרים את מצוותיי ומחזיקים בעדות ישוע.

שלחתי שוב את מיכאל אל תוך החזיונות שנתתי לדניאל, מאות שנים לפני בית לחם, עומד כשר ומגן על עם שבוי בבבל ובפרס, נאבק בלא נראה בכוחות שדניאל מכנה שר פרס — כי מלחמות האומות אינן לעולם רק המלחמות שאתה יכול לראות, ואיני מפקידה את גורל עמי בידי מרכבות ואמנות בלבד. אמרתי לדניאל שמיכאל, שרכם, יעמוד בעת הקץ, השר הגדול העומד על בני עמך, ושתהיה עת צרה אשר לא נהייתה כמותה, ושאחריה יימלט כל מי שנמצא כתוב בספר. אינני מבטיחה שההיסטוריה שלך תדלג על פרקה הקשה ביותר. אני מבטיחה שמיכאל עומד בתוכה עמך.

אף לאחר מות משה, כאשר השטן התווכח על גופתו, מבקש לתבוע בה זכות כלשהי, או מנסה להפוך את קבורתה להזדמנות לגאווה, מיכאל לא ענה לו בעלבון גידוף, אף שהיה בדרגה לעשות זאת. הוא אמר רק: יגער בך ה׳. אני רוצה שתשים לב לריסון הזה מקרוב כמו למלחמה עצמה — הגדול שבמלאכי המלחמה שלי אינו מתחרה בהתרברבות מול השטן, אינו סוחר במטבע שלו, מטבע ההתבטלות העצמית. הוא מחזיר את המשפט אליי, משום שכך נראה כוח אמיתי אצל ברוא היודע של מי הכוח הזה.

הנחתי לכנסייה לקרוא אליו במאותיה האפלות ביותר, משום שהמלחמה לא הסתיימה כשנפל הדרקון מן השמיים; היא רק שינתה כתובת. כאשר אחד מסגניי ראה, ברגע שההיסטוריה מעולם לא הסבירה לגמרי, את הניסיונות הבאים של דור זה, הוא נתן לכנסייה תפילה למיכאל וביקש שתיאמר לאחר קורבן המזבח עצמו — מיכאל הקדוש, הגן עלינו בקרב, השלך לגיהינום את השטן ואת שאר הרוחות הרעות המשוטטות בעולם ומבקשות את אבדן הנפשות. שמרתי את התפילה הזאת חיה לאורך דורות שחשבו שגדלו ממנה, משום שהדרקון לא חדל לשוטט, וגם המלאך ששמו היחיד הוא שאלה שהגאווה לעולם אינה יכולה לענות עליה לא חדל.

התיעוד

מיכאל מוזכר בשמו בשלושה ספרים של הכתובים. בדניאל הוא מכונה "אֶחָד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים" הבא לעזרת המלאך הנאבק ב"שַׂר מַלְכוּת פָּרַס" (דניאל י׳ 13, 21), ולאחר מכן "הַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעֹמֵד עַל בְּנֵי עַמֶּךָ", אשר עמידתו תסמן "עֵת צָרָה" לפני הגאולה הסופית (דניאל י״ב 1). באיגרת יהודה 9 הוא "שר המלאכים", המתווכח עם השטן על גופת משה אך מסרב לגזור משפט גידוף, ואומר רק: "יגער בך ה׳". בחזון יוחנן י״ב 7-9, שנכתב לקראת סוף המאה הראשונה, מיכאל ומלאכיו משליכים את "הדרקון הגדול... הנחש הקדמון, הנקרא השטן והמשטין".

הקטכיזם ממקם את המאבק הזה בתוך תורתו על מפלת המלאכים, ומזהה את הדרקון של חזון יוחנן י״ב 9 עם הֵילֵל שנפל (הקטכיזם של הכנסייה הקתולית 391-395). הכנסייה שומרת את חג הקדושים מיכאל, גבריאל ורפאל יחדיו ב־29 בספטמבר, במקום הציונים הנפרדים הקודמים, לאחר רפורמת הלוח משנת 1969.

הפולחן למיכאל כמגן הכנסייה התעצם לאחר שהאפיפיור לאון השלושה־עשר חיבר את התפילה הידועה בשם התפילה הלאונית בשנת 1886, בעקבות חוויה שתיאר למקורביו אך מעולם לא הסביר בפומבי; היא נאמרה לאחר כל מיסה שקטה בכנסייה הלטינית עד שנת 1964. בשנת 2018, בעיצומו של משבר ההתעללות בכנסייה, ביקש האפיפיור פרנציסקוס מהקתולים בעולם כולו להתפלל את תפילת מיכאל הקדוש מדי יום, וכינה אותה תחינה כנגד "המקטרג הגדול". מיכאל מכובד כפטרון החיילים, השוטרים והכנסייה עצמה, עם מקדשים עתיקים בהר גרגנו שבאיטליה ובמון סן־מישל שבצרפת.