וינסנט פרר, מלאך ההתגלות

נתתי לוינסנט פרר קול לפני שנתתי לו כמעט כל דבר אחר, ואני רוצה שזה יובן נכון: הוא לא ייצר בעצמו את הדחיפות שהפכה אותו למפורסם. הוא ירש עידן שסיפק אותה בשפע. הוא נולד בוולנסיה ב־1350, הצטרף לדומיניקנים בגיל שבע עשרה, לימד פילוסופיה ותיאולוגיה בהצטיינות ממשית, ויכול היה לחיות חיי דת רגילים ומלומדים אלמלא הפצע שקרע את הכנסייה שבה שירת — הפילוג המערבי, שהחל ב־1378, כאשר שני אנשים ולבסוף שלושה טענו כל אחד שהוא האפיפיור האמיתי, והנצרות חילקה את נאמנותה ביניהם על פי לא יותר מגיאוגרפיה ופוליטיקה. וינסנט, כמו רוב הממלכות האיבריות, תמך תחילה בתובע מאביניון, ושירת שנים רבות ככומר וידוי ויועץ לקרדינל פדרו דה לונה, שהוא עצמו יהפוך לאפיפיור אביניון בנדיקטוס השלושה עשר.

ב־1398, חולה קשות ולפי עדותו שלו קרוב למוות, חווה וינסנט את מה שהבין כביקור ממני לצד דומיניקוס ופרנציסקוס מאסיזי, המצווה עליו לעזוב את חצרות הקרדינלים והאפיפיורים ולצאת להטיף תשובה לכל אירופה לפני יום הדין שאביא יום אחד. הוא החלים מאותה מחלה ועשה בדיוק את מה שהחזיון אמר לו, יוצא מן הפוליטיקה הכנסייתית אל שני עשורים של הטפה נודדת שהובילה אותו כמעט לכל ממלכה במערב אירופה שנותרה על תילה אחרי שהמגפה והפילוג סיימו את מלאכתם — ספרד, דרום צרפת, צפון איטליה, שווייץ, הארצות השפלות — תמיד ברגל או על גבי פרד, ובעקבותיו, בסופו של דבר, המונים במספר אלפים שלא יכלו כולם להיכנס לתוך אף כנסייה שנבנתה להכיל אותם, כך שלעתים קרובות הטיף במקום זאת בשדות פתוחים ובכיכרות ציבוריות.

הוא כינה את עצמו, והניח לאחרים לכנותו, מלאך ההתגלות — הדמות מתוך התגלות י״ד 6, העף בשמי מרום עם בשורת עולם להטיף לכל עם, שבט, לשון ואומה, וקורא שהגיעה שעת הדין. זו לא הייתה גאווה. זו הייתה המסגרת הגדולה היחידה שהתאימה למסר שהאמין שנתתי לו לשאת: שהנצרות המפוצלת, המוכה במגפה, הקרועה מפילוג, של דורו, עמדה קרובה יותר לחשבון מכפי שידעה, ושתשובה, לא פוליטיקה, היא התרופה שהיא באמת נזקקה לה. המונים ששמעו אותו בכו, התוודו בפומבי ברחובות, שרפו כלי הימורים והבל במדורות שהצית לאחר דרשותיו, והשלימו סכסוכים שנמשכו דורות. ערים שלמות, על פי עדויות שנאספו לתהליך הקדשתו המאוחר, שינו את המוסר הציבורי שלהן תוך ימים ספורים מעברו בהן.

וריפויים ליוו אותו — לא כמרכז הטפתו, שהייתה תמיד קודם כול תשובה ודין, אלא כזרם תחתי מתועד בכל מקום שאליו הלך. תהליך הקדשתו, שנוהל בקפדנות המקובלת של הכנסייה במאה החמש עשרה, אסף עדויות למאות ריפויים שדווחו בקרב אלה שבאו לשמוע אותו: עיוורים, פיסחים, אילמים ואחוזי דיבוק, שנרפאו בברכתו או פשוט בדוחק ההמונים שליוו אותו מעיר לעיר. אינני אומרת שכל דיווח שהגיע לנציבי ההקדשה עמד באותה ודאות תחת בחינה היסטורית מאוחרת יותר — זה נכון לגבי רוב תיקי ההקדשה של ימי הביניים, ותיקו של וינסנט לא היה יוצא דופן — אך עצם הנפח והעקביות של העדויות, שנאספו מעדים רגילים בעשרות ערים ללא כל תיאום ביניהם, הם עצמם בין התיעודים המרשימים ביותר שהותירו ימי הביניים.

הוא גם פעל, בשנותיו האחרונות, לסייע בריפוי הפילוג עצמו שחזיונו אמר לו מלכתחילה לעזוב מאחוריו — תוך שימוש בסמכותו המוסרית העצומה כדי ללחוץ תחילה על אראגון ולאחר מכן על שאר הממלכות האיבריות למשוך את תמיכתן בבנדיקטוס השלושה עשר, באסיפת פרפיניאן ובפשרת קספה, מקרב את סיומו הסופי של הפילוג. הוא מת בואן שבבריטני ב־5 באפריל 1419, באמצע שליחות הטפה, הרחק מוולנסיה, לאחר שביליה כמעט כל שנה משני עשוריו האחרונים בדרכים למעני.

התיעוד

הקדוש וינסנט פרר (נולד 23 בינואר 1350, וולנסיה, ממלכת אראגון) הצטרף למסדר הדומיניקני ב־1367. הוא שירת כתיאולוג, ומ־1394 ככומר וידוי לקרדינל פדרו דה לונה, שהפך לתובע האפיפיורות מאביניון, האפיפיור בנדיקטוס השלושה עשר, בתקופת הפילוג המערבי (1378–1417). בעקבות מחלה קשה ב־1398, שבמהלכה דיווח על חזיון המצווה עליו להטיף תשובה ואת יום הדין הקרב, עזב וינסנט את הפוליטיקה הכנסייתית לטובת שני עשורים של הטפה נודדת ברחבי ספרד, דרום צרפת, איטליה ושווייץ, ומשך המונים גדולים כל כך שלעתים קרובות הטיף בשדות פתוחים. הוא התייחס למלאך שבהתגלות י״ד 6 בהטפתו, קשר המשתקף בכינויו המאוחר, מלאך ההתגלות. הוא גם מילא תפקיד פוליטי משמעותי, בסייעו לתווך את פשרת קספה (1412), שהכריעה את ירושת כתר אראגון, ומאוחר יותר משך את תמיכתו מבנדיקטוס השלושה עשר, ותרם לפתרון הסופי של הפילוג. וינסנט מת בואן שבבריטני ב־5 באפריל 1419, במהלך שליחות הטפה. תהליך הקדשתו, שנוהל בנאפולי ב־1453–1454, אסף עדויות עדים נרחבות, ובהן דיווחים על ריפויים רבים שיוחסו להטפתו ולברכתו. הוא הוכרז קדוש בידי האפיפיור קליקסטוס השלישי ב־29 ביוני 1455. יום חג: 5 באפריל. הוא קדוש פטרון של וולנסיה ושל בנאים ועובדי בנייה.