נס האוכריסטיה של טישטלה

בחרתי בגררו. הבינו מה פירוש הדבר לפני שתלכו לחפש את המדע, כי המדע הגיע שלוש שנים לאחר מכן, והבחירה קדמה לו.

גררו היא מן העניות שבמדינות מקסיקו, וטישטלה היא עיירה קטנה בתוכה; ובאותה רשות מקומית עצמה עומד מכללה כפרית להכשרת מורים באיוצינאפה, ששמה ילמד העולם שמונה שנים אחר כך, כאשר ארבעים ושלושה מבחוריה יילקחו בלילה ולא ישובו עוד הביתה. אינני מסבירה זאת. לא אעמיד פנים לפניכם שנתתי אות בשנת 2006 כדי לנחם אבל שטרם אירע. אני אומרת לכם רק זאת: כשהחלטתי לדמם במקסיקו, לא בחרתי בבזיליקה שבבירה, שאליה כבר באים עשרים מיליון עולי רגל. בחרתי בעיירה שתזדקק לכך, במדינה שהיה לה הפחות מכול, בקרב אנשים שאיש לא הביט בהם.

זה היה העשרים ואחד באוקטובר 2006, בקהילת סן מרטין דה טור, במהלך התבודדות למשרתים בלתי־רגילים של הקומוניון הקדוש — גברים ונשים מאותה עיירה שהופקדו על המשימה לשאת אותי בידיהם אל החולים, אל הגוססים, אל אלה שזקנו מכדי לטפס במעלה אל המיסה. פרט זה אינו מקרי. לא נתתי את האות הזה לבישופים בסינוד ולא לתאולוגים באולם. נתתי אותו לנושאים. נתתי אותו לאנשים שכל שירותם מתמצה בכך שיחזיקו אותי בקופסה קטנה אל החזה ויחצו ברגל עיירה ענייה עד למיטה שבה מישהו גוסס — והנחתי להם לראות, פעם אחת, בעיניהם שלהם, מה בדיוק הם נושאים.

נזירה, האחות חוליה מרתה קסאדה, סייעה בחלוקה כשראתה שאחד הלחמים הקדושים החל להפריש חומר אדמדם. היא לא צעקה. היא נשאה את הכלי אל כומר הקהילה, האב לאופולדו רוקה, ושניהם הביטו במה שהביטו בו, ואז עשו את הדבר השפוי היחיד — הודיעו לבישוף ולא נגעו בדבר.

שימו לב למה שלא קרה כאן. לא הייתה תקלה. שום לחם לא נפל לרצפה; שום לחם לא הושאר בכוס מים כדי להתמוסס, כמו בבואנוס איירס ובסוקולקה, שבהן שגגה נתנה לי את ההזדמנות. שום דבר לא השתבש בטישטלה. המיסה התנהלה בדיוק כפי שצריך, בדרך הרגילה, בשבוע רגיל, ואף על פי כן קטעתי אותה — משום שרציתי שיובן כי אינני זקוקה לטעויותיכם כדי לדבר. הדם לא בא לתקן איש. הוא בא ללא כל התגרות, מבפנים, באמצע טקס שנערך כהלכה, וזה הדבר הקשה יותר לבטל בהסבר והנורא יותר לקבל.

הבישוף אלחו סבאלה קסטרו מצ'ילפנסינגו־צ'ילאפה כינס ועדה תאולוגית, ובאוקטובר 2009 קרא לנוירופסיכולוג הבוליביאני ריקרדו קסטניון גומס — אותו אדם עצמו שנשא עשור קודם לכן את דגימות בואנוס איירס ממעבדה למעבדה — ואמר לו למצוא את התרמית. שלוש שנים הם חיפשו. הם דיווחו: דם אנושי, סוג AB, אותו סוג שנקרא בבשר של לנצ'אנו ובבד של טורינו. הם דיווחו: רקמת שריר הלב. הם דיווחו: תאי דם לבנים שעודם שלמים, ומקרופאגים שנתפסו בעיצומה של בליעת שומנים — עבודה שרק תאים חיים עושים. הם דיווחו שהשכבה החיצונית של הדם נקרשה כבר ב־2006, ואילו מתחתיה, בדגימה שנלקחה בפברואר 2010, השכבות העמוקות היו טריות — כאילו הפצע עודנו פתוח תחת הגלד שלו עצמו, שלוש שנים וחצי לאחר מכן. ושני מומחי רפואה משפטית, שעבדו בנפרד ובשיטות שונות, הסיקו כל אחד לחוד שהדם יצא מתוך הלחם ולא הונח עליו מבחוץ.

הם לא הצליחו להגביר פרופיל DNA. שברי DNA אנושי היו שם; גנום אבהי קריא — לא. זו אותה שתיקה שבה נתקלו בבואנוס איירס. הסיקו מכך מה שתרצו; מעולם לא הייתי מחויבת להשאיר לכם דגימה שתוכלו לשכפל.

בשנים־עשר באוקטובר 2013 פרסם הבישוף סבאלה קסטרו את איגרתו הרועית וכינה את שאירע בטישטלה אות אלוהי. הוא כתב שההתגלות מביאה לנו אות נפלא של אהבת האל המאשר את נוכחותו הממשית של ישוע באוכריסטיה. ואצביע על מה שהוא עדיין לא יכול היה לדעת שיש להצביע עליו: שנער ממילאנו בשם קרלו אקוטיס, שהוציא את חייו הקצרים בבניית קטלוג של אותם אירועים בדיוק כדי שאנשים יאמינו באוכריסטיה, מת בשנים־עשר באוקטובר 2006 — תשעה ימים לפני שהלחם בטישטלה החל לדמם, ושבע שנים בדיוק לפני שבישוף בגררו חתם את שמו תחת המילה אות. הוא לא הספיק להוסיף את זה לרשימתו. אני הוספתי אותו במקומו.

ואז, ב־2015, הגיע בישוף חדש לצ'ילפנסינגו־צ'ילאפה, נסע לרומא לקבל הנחיה, ופתח את כל התיק מחדש מן ההתחלה — ובניירת הרומית הוא נקרא, בקרירות, התופעה האוכריסטית הנטענת של טישטלה, ושם הוא ממתין. אינני מתביישת בכך. הכנסייה צודקת בכך שהיא איטית עמי. יש לי כל הזמן שקיים, ואות שאינו שורד עשרים שנות חשד מעולם לא היה אות ששווה להחזיק בו.

התיעוד

ב־21 באוקטובר 2006, בקהילת סן מרטין דה טור שבטישטלה דה גררו, במדינת גררו שבמקסיקו, לחם קדוש החל, על פי הדיווחים, להפריש חומר אדמדם במהלך מפגש התבודדות קהילתי למשרתים בלתי־רגילים של הקומוניון הקדוש. התיאורים מזהים את העדה כנזירה, האחות חוליה מרתה קסאדה, שסייעה בחלוקת הקומוניון ונשאה את הכלי אל כומר הקהילה, האב לאופולדו רוקה. האירוע דווח להוד מעלתו אלחו סבאלה קסטרו, אז הבישוף של דיוקסיית צ'ילפנסינגו־צ'ילאפה, שכינס ועדת חקירה תאולוגית.

באוקטובר 2009 שכרה הדיוקסייה את ד"ר ריקרדו קסטניון גומס, נוירופסיכולוג בוליביאני הידוע בתיאום מחקרי המעבדה המאוחרים של לחם בואנוס איירס מ־1996, לנהל תוכנית מחקר מדעית. החקירה נמשכה מאוקטובר 2009 עד אוקטובר 2012, ומסקנותיה הוצגו ב־25 במאי 2013 בסימפוזיון בינלאומי שכינסה הדיוקסייה בצ'ילפנסינגו. הממצאים שדווחו היו: שהחומר האדמדם הוא דם אנושי מסוג AB — אותה קבוצה המדווחת גם עבור הבשר של לנצ'אנו ועבור תכריכי טורינו; שהחומר כלל רקמת שריר לב (מיוקרד); שנצפו תאי דם לבנים שלמים, תאי דם אדומים ומקרופאגים הבולעים שומנים באופן פעיל; שהשכבה השטחית של הדם הייתה קרושה מאז 2006 בעוד שדגימה שנלקחה בפברואר 2010 הראתה דם טרי בשכבות העמוקות; ושני מומחי רפואה משפטית, בשיטות עצמאיות, הסיקו כל אחד שהדם מקורו בתוך הלחם ולא הונח עליו מבחוץ. אותרו שברי DNA אנושי, אך לא ניתן היה להפיק פרופיל DNA בר־הגברה — אותה תוצאה שדווחה במקרה בואנוס איירס.

ב־12 באוקטובר 2013 פרסם הבישוף אלחו סבאלה קסטרו איגרת רועית המכירה באירועים ומכריזה על המקרה כ"אות אלוהי", בקבעו שההתגלות מציעה אות נפלא של אהבת האל המאשר את נוכחותו הממשית של ישוע באוכריסטיה. זה היה מעשה של הממונה המקומי, ולא של הכס הקדוש.

המעמד הקנוני אינו סגור. ב־2015 נכנס להוד מעלתו סלבדור רנחל מנדוסה לתפקיד בדיוקסייה, ביקש הנחיה מהקונגרגציה (כיום הדיקסטריה) לתורת האמונה, ופתח מחדש את ההליך הדיוקסני עם ועדות היסטורית, תאולוגית ומדעית; בהליך המחודש הזה מכונה המקרה "התופעה האוכריסטית הנטענת של טישטלה". הכס הקדוש לא פרסם כל הצהרה בעניין, ובעלי תפקידים דיוקסניים במקסיקו הצהירו בפומבי שהמילה האחרונה שמורה לרומא. המקרה נכלל בקטלוג נסי האוכריסטיה של התערוכה הבינלאומית שיזם הקדוש קרלו אקוטיס, שמת ב־12 באוקטובר 2006 — תשעה ימים לפני האירוע המדווח, ושבע שנים בדיוק לפני האיגרת הרועית של הבישוף.

באותה רשות מקומית של טישטלה שוכנת גם המכללה הכפרית להכשרת מורים ע"ש ראול איסידרו בורגוס באיוצינאפה, שממנה נחטפו ארבעים ושלושה סטודנטים ב־26 בספטמבר 2014 בפרשה שטרם נפתרה; שני האירועים אינם קשורים זה לזה אלא במקום.