גירוש שדים וכישוף שנכשל
13 פלאים מתועדים באגף גירוש שדים וכישוף שנכשל — לכל אחד מקומו, תקופתו והמקורות העומדים מאחוריו.
גירוש שדים וכישוף שנכשל · בסביבות 53-55 לספירה, במסע השליחות השלישי של פאולוס
בני סקווה
באפסוס ניסו שבעה בניו של כוהן גדול יהודי לגרש שד בקריאת שם ישוע ככוסחת קסם, ללא אמונה וללא הרוח שרק היא מעניקה לשם הזה את כוחו; האיש האחוז השתלט עליהם והפשיטם, והעיר הנפחדת שרפה את ספרי הכישוף שלה. הפרשה גילתה ששמו של המשיח אינו ניתן להפעלה כלחש.
קרא →
גירוש שדים וכישוף שנכשל · כ-34-36 לספירה, זמן קצר לאחר מרטיריון אסטפנוס
שמעון הקוסם
שמעון, קוסם שהדהים את שומרון בכשפיו, האמין ונטבל תחת הטפתו של פיליפוס, אך אז הציע לפטרוס וליוחנן כסף כדי לקנות את הכוח להעניק את רוח הקודש בסמיכת ידיים. פטרוס גער בו קשות, ושם הקוסם נעשה שורש המילה 'סימוניה', קנייה או מכירה של מה ששייך לאלוהים בלבד.
קרא →
גירוש שדים וכישוף שנכשל · בסביבות 49-51 לספירה, במסע השליחות השני של פאולוס
השפחה מפיליפי
במושבה הרומית פיליפי, נערת שפחה אחוזה ברוח ניחוש עתידות עקבה אחרי פאולוס וחבריו ימים רבים, מכריזה דברי אמת עד שפאולוס, שנלאה מהסכמה ממקור זר, גירש את הרוח בשם ישוע המשיח; אדוניה, שרווחם מניחוש העתידות שלה חלף, הצליפו בפאולוס וסילא והשליכום לכלא.
קרא →
גירוש שדים וכישוף שנכשל · בסביבות 45-47 לספירה, בעת מסעו השליחי הראשון של פאולוס
אלימס המכשף
בקפריסין, המכשף בר־ישוע, הקרוי אלימס, התנגד לפאולוס לפני הנציב הרומי סרגיוס פאולוס וניסה להטותו מן האמונה; פאולוס, מלא רוח הקודש, גינה אותו והכהו בעיוורון זמני, במידה השווה לחושך שמכר לאחרים, והנציב הנדהם האמין בתורת האדון.
קרא →
גירוש שדים וכישוף שנכשל · המאה הראשונה לספירה, בתקופת שליחותו הגלילית של המשיח ולאחריה
מרים המגדלית ושבעת השדים
לוקס ומרקוס מספרים ששבעה שדים יצאו ממרים המגדלית, שהפכה לאישה בעלת אמצעים התומכת בשליחות המשיח, עמדה ליד הצלב כאשר רוב האחרים נמלטו, והייתה העדה הראשונה לתקומתו מן המתים; המסורת המערבית של ימי הביניים בלבלה אותה בטעות עם האישה החוטאת מלוקס ז׳ ועם מרים מבית עניה, בלבול שתוקן ברפורמת הלוח הליטורגי הרומי משנת 1969.
קרא →
גירוש שדים וכישוף שנכשל · 1884–1890
חזון לאון השלושה־עשר
על פי המסורת ראה האפיפיור לאון השלושה־עשר (1878–1903), במהלך מיסת הודיה בוותיקן, חזון של רוחות שדים הנאספות על רומא, ובעקבותיו חיבר את התפילה הקצרה למיכאל הקדוש, ששוגרה להגמוני העולם ב־1886 ונאמרה בכריעה לאחר כל מיסה שקטה עד לרפורמה הליטורגית של 1964. הוא חיבר גם את טקס גירוש השדים הארוך נגד השטן והמלאכים הכופרים (1890), שנכלל בריטואל הרומי והוגבל לכמרים מורשים בלבד. תיאור החזון עצמו שרד רק בשתי עדויות מאמצע המאה העשרים.
קרא →
גירוש שדים וכישוף שנכשל · 1913–1920
גירוש השדים של פיאצ'נצה
אישה נשואה עלומת שם מפיאצ'נצה, אם לשניים, סבלה מן העשרים ושלושה באפריל 1913 ועד העשרים ושלושה ביוני 1920, אז שוחררה במנזר הנזירים של סנטה מריה די קמפניה. גירוש השדים נצטווה בידי ההגמון ג'ובאני מריה פליצארי חרף היסוסיו של מגרש השדים, האב פייר פאולו ורונזי, בנוכחות מנהל בית החולים ד"ר לופי תחת הסכם של כנות הדדית, ונרשם בקצרנות בידי האב ג'וסטינו — תיעוד נדיר לשנת 1920, שנמסר דרך כתבתו של רנצו אלגרי וסופר מחדש בידי גבריאלה אמורת ב־L'ultimo esorcista (2012).
קרא →
גירוש שדים וכישוף שנכשל · 1981–1988
אנג'לו בטיסטי: האיש שנאלם
אנג'לו בטיסטי היה פקיד במזכירות המדינה של הוותיקן, המנהל והנשיא הראשון של קאסה סוליבו דלה סופרנצה, בית החולים שייסד פדרה פיו, שהיה ידידו הקרוב; ב־1962 נשא בעצמו לסן ג'ובאני רוטונדו את המכתבים שבהם ביקש ההגמון קרול ווייטילה את תפילותיו של פדרה פיו למען הרופאה הגוססת מקרקוב ונדה פולטבסקה. ממאי 1981 ועד 1988 ראו בו מגרשי השדים שטיפלו בו אחוז שדים — מקרה שלא נמצאה לו סיבה, שהתאפיין באילמות, באלימות לילית בביתו, ובהיעדר כל תגובה במהלך הטקס. הוא שוחרר סמוך למונטה סן סאווינו ב־1988 בלא שנערך שם ולו טקס אחד, מעצם הקרבה לכומר קהילה שמעולם לא ביקש את עזרתו. האב גבריאלה אמורת מדווח על המקרה בשלושה ספרים נפרדים.
קרא →
גירוש שדים וכישוף שנכשל · 1987
השד שנקב בשעה
בעשרים ואחד בפברואר 1987, במתחם האנטוניאנום שבוויה מרולנה ברומא, ערך האב גבריאלה אמורת את גירוש השדים הראשון בקריירה שלו בלא שמורו האב קנדידו אמנטיני לצדו. הנושא היה פועל חקלאי צעיר מן הכפר הרומי, שבמצב טראנס דיבר אך ורק אנגלית, שפה שלא ידע. עם התפילה הציוויית של הריטואל מסר הרוח את שמו, לוציפר, האיש נעשה נוקשה והתרומם כחצי מטר מעל כיסאו — הריחוף היחיד שאמורת דיווח עליו בשלושים שנות שירות — ובנפלו חזרה הודיע באנגלית שיצא בעשרים ואחד ביוני. אמורת השאיר את השבוע ההוא ריק במכוון; בפגישה הבאה היה האיש רגוע, התפלל "שלום לך מרים" שלמה, וסיפר שבשעה הנקובה, לבדו על הטרקטור בשדות, זעק וחש עצמו חופשי. שתי הגרסאות שפורסמו נוקבות בשעות שונות לאותו יום עצמו, פער המתועד כאן ואינו מיושב.
קרא →
גירוש שדים וכישוף שנכשל · 1987
הציפור הלבנה
ב־1987, בקהילה איטלקית שבדיוקסיה שלה לא היה מגרש שדים זמין, נענו שני כמרים אדוקים לבקשת ההורים ובירכו ילד בן אחת־עשרה שלא הראה שום סימן חריג כלל. עם התפילה הראשונה בחדר הכלים צרח הילד, גידף והיכה; לאורך שני מפגשים בהפרש של חמישה־עשר יום השתמשו הכמרים רק במה שכל כומר רשאי להשתמש בו — אות הצלב, מים קדושים, נרות מבורכים, קטורת — וקראו לגבירתנו, לפרנציסקוס הקדוש, לבנדיקטוס הקדוש ולמיכאל הקדוש. השד קרא ללוציפר ולכל הארורים ולא נענה; אחר כך זעק כנגד גבירתנו, וכנגד "ציפור לבנה" שכינה אותה החזקה מכל אויביו. הילד שוחרר וגדל לשרת במיסה. האב גבריאלה אמורת, שתיעד את המקרה ב־1992, הציע בסוגריים שהציפור אולי הייתה התגלות של רוח הקודש.
קרא →
גירוש שדים וכישוף שנכשל · יולי 1988
לאורה מקסינו
ביולי 1988 הובלה לאורה, נערה בת ארבע־עשרה מקסינו שבדרום לאציו, בלילה בידי חברה לכיתה אל בית חווה מחוץ לעיירה, שבו ניהלו כעשרה אנשים עטויי גלימות מפגש להעלאת רוחות; השעה האחת ששהתה שם הסתיימה, באותו לילה עצמו, בכך שהנערה קיללה את הוריה, ירקה עליהם ונשכה אותם. אביה, קתולי מקיים, הסיע אותה לרומא לפני עלות השחר והמתין כשפתחו הנזירים את הסקאלה סנטה בשש; משנשלחה אל האב גבריאלה אמורת, שוחררה בתוך כעשר דקות וירדה מיד לשחק בכדור בחצר. אמורת תיעד את המקרה ב־L'ultimo esorcista (2012) כדוגמה הברורה ביותר שלו לאחיזת שדים שנתפסה לפני שהספיקה להכות שורש — ולמה שווה מהירותו של אב.
קרא →
גירוש שדים וכישוף שנכשל · המאה ה־20
המטפחת של מרילייה
בבית ספר תיכון קתולי סמוך למרילייה, בפנים המדינה של סאו פאולו שבברזיל, מצאה נזירה מיסיונרית איטלקייה מטפחת קטנה ומקופלת מוסתרת בספר לימוד של תלמידה, ומטפחת שנייה תפורה בתוך כרה, יחד עם שיערה הגזוז של הנערה — כישוף שהטילה עליה אישה שהבטיחה אותה לנישואים לבנה. הנזירה שרפה את החפצים במשרפה שבחצר בית הספר בעודה מתפללת, לקחה את הנערה קודם כול לווידוי, וההרזיה, נדודי השינה והכישלון בלימודים פסקו. תועד בידי גבריאלה אמורת כעדותה של הנזירה עצמה, האומרת שמעולם קודם לכן לא האמינה שדברים כאלה ממשיים.
קרא →
גירוש שדים וכישוף שנכשל · 1991–1999
שוחררו בלורד
במאי 1991 הביאה אלמנה מקמפניה, הנקראת בתיאור שפורסם רק פדריקה, את שני בניה הבוגרים — פסקואלה בן העשרים ושתיים ופבריציו בן העשרים — אל האב גבריאלה אמורת, מגרש השדים של דיוקסיית רומא. שנים קודם לכן נמשכה אל כת שטנית, נאנסה והוקדשה לשטן, ואחר כך הביאה את הבנים, אז בני חמש ושלוש, שיוקדשו עמה בעודם מורדמים. אמורת גירש מן השלושה שדים בנפרד במשך שמונה שנים, השיג הקלה אך לא שחרור, והסיק שרוחות שנכנסו יחד יהיה צורך להוציאן יחד. באוקטובר 1999 נשאה רכבת עלייה לרגל את שלושתם ללורד, ובמערת מסבייל קרסו וזעקו באותו רגע עצמו ושוחררו. זהו המקרה המרכזי בספרו האחרון של אמורת, El signo del exorcista (2013).
קרא →
העבירו הלאה