ג'ובאני בוסקו והשומר האפור

טורינו, בשנים שאחרי 1846, לא הייתה עדינה כלפי כומר צעיר שהחליט שנערים נטושים — אלה הישנים בפתחי בתים ובבתי כלא, אלה שאיש אחר בעיר ההיא לא חשב שראויים לטרחה — ראויים למעונות חינוך, לבתי מלאכה ולסיכוי. אנשים מסוימים בעיר ההיא שנאו אותו על כך: על כך שהוציא מהרחוב נערים שאלמלא כן היו נשארים זולים ונשלטים, על כך שבנה דבר־מה שהזרמים האנטי־קלריקליים של התקופה ראו כאיום בעצם קיומו. שמעתי את התוכניות שזוממו נגדו. אינני תמיד מתערבת בהסרת הסכנה. לעיתים אני מתערבת בכך שאני הולכת לצד האיש דרכה, בכל צורה שתגרום לו להרים את מבטו ולשים לב שאינו לבד.

זה מה שהיה גריג'יו.

הפעם הראשונה שג'ובאני בוסקו תיעד שראה אותו, היה זה כלב אפור בגודל כלב מסטיף, שהופיע ללא אזהרה בלילה שבו הלך לבדו הביתה ברחובות חשוכים, בדיוק בשעה שאנשים חיכו לארוב לו. הכלב נכנס לצעדו לצדו, בדממה, והמארב לא קרה — התוקפים, לפי עדותו המאוחרת של בוסקו עצמו, אמרו לאחר מכן שאיבדו את עוזם למראה החיה. לא הייתה זו הפעם האחרונה. במשך למעלה משלושים שנה, אותו כלב אפור עצמו — בוסקו החל לכנותו גריג'יו, 'אפור' — הופיע ברגעים אחרים של סכנה: כששני אנשים חמושים עקבו אחריו בדרך חשוכה, כשהותקף ישירות והכלב הציב את עצמו בין בוסקו לבין הלהב, כשנסע עייף ולבדו והכלב פשוט הגיע ללכת לצדו עד שהגיע לביטחון. איש במעון החינוכי לא היה בעליו של גריג'יו. איש לא האכיל אותו. אנשים נוספים מלבד בוסקו ראו אותו — אמו שלו, מאמא מרגריטה, וכמה מהנערים במעון דיווחו שראו את הכלב באופן עצמאי — ובכל זאת לא ניתן היה למצוא אותו או לתפוס אותו כשאנשים חיפשו אותו לאחר מכן. הוא פשוט לא היה שם כשלא הייתה סכנה.

לא אומרת לך במפורש מה היה גריג'יו, כי בוסקו עצמו, איש זהיר וחסר סנטימנטליות שניהל יומנים מפורטים והיה חשדני כלפי פלאים קלים, מעולם לא טען שהוא יודע בוודאות. הוא תהה, בכתביו שלו, אם זו הייתה חיה רגילה שההשגחה פשוט סידרה שתהיה במקום הנכון, או משהו שנשלח באופן ישיר יותר. אני מתירה לכמה ממעשי להישאר במרחק הביניים ההוא, לא מוסברים לגמרי ולא מוכחשים לגמרי, כי האמונה אינה משתפרת כשכל תעלומה נפתרת בשבילה.

מה שאומרת הוא זה: אינני נוטשת את הגברים והנשים המשקיעים את עצמם בהגנה על ילדים שאיש אחר אינו רוצה. לא חישבתי את הסכנה לג'ובאני בוסקו והחלטתי שהיא מקובלת. שלחתי לו חברה בדרכים החשוכות, בכל צורה שתשמור עליו הולך קדימה במקום להסתובב אחורה. הוא ייסד את הסלזיאנים. הוא בנה מעונות חינוך ובתי ספר שהתפשטו ברחבי העולם ועדיין תופסים נערים שאלמלא כן היו נופלים. לא נעדרתי מאף אחד מאותם לילות חשוכים שהלך בהם ללא פחד, פרווה אפורה מבריחה את ידו.

התיעוד

ג'ובאני בוסקו (ג'ובאני מלכיורה בוסקו, נולד ב־16 באוגוסט 1815, ליד קסטלנואובו ד'אסטי, פיימונטה) ייסד את החברה הסלזיאנית בשנת 1859 כדי לחנך ולטפל בנערים עניים ונטושים בטורינו המתועשת, והקים מעונות חינוך, בתי ספר ובתי מלאכה. החל בסביבות 1854, תיעד בוסקו מפגשים חוזרים עם כלב אפור גדול שכינה "גריג'יו", שהופיע באופן בלתי צפוי ברגעי סכנה אישית — לרבות לפחות ניסיון תקיפה אחד — ואחר כך נעלם, לאורך תקופה שבוסקו וכותבי תולדותיו מתארים כמשתרעת על יותר משלושה עשורים.

הפרשות מתועדות בעיקר בזיכרונותיו של בוסקו עצמו ובכרכים הרבים של "זיכרונות ביוגרפיים של הקדוש ג'ובאני בוסקו" שחיבר האב ג'ובאני בטיסטה למואן, סלזיאני שראיין את בוסקו ישירות ואסף עדויות מעדים, ובהם אמו של בוסקו מרגריטה אוקיינה ונערים שהתגוררו במעון סן פרנצ'סקו די סאלס. לא זוהה בעל כלשהו לכלב בטורינו; מעולם לא נראה אוכל, ולא ניתן היה לאתרו על ידי אלה שחיפשו אחריו בעקבות אירועי הגנה. בוסקו עצמו, בכתביו, התייחס לעניין בזהירות, נמנע מלקבוע מקור על־טבעי באופן חד־משמעי תוך שהודה שאינו יכול להציע הסבר טבעי.

בוסקו נפטר ב־31 בינואר 1888 בטורינו. הוא הוכרז מבורך ב־2 ביוני 1929, והוכרז כקדוש ביום ראשון של הפסחא, 1 באפריל 1934, על ידי האפיפיור פיוס האחד־עשר, שכינה אותו "אב ומורה של הנוער". הסלזיאנים של דון בוסקו מפעילים כיום בתי ספר ותוכניות נוער ביותר מ־130 מדינות. יום החג: 31 בינואר.