תפילת תשעת הימים לרוח הקודש

תשעה ימים, מן היום שאחרי העלייה השמימה ועד ערב הפנטקוסטה. בכל יום פותחים כאן. בואי, רוח הקודש, מלאי את לבי, והציתי בי את אש אהבתך. את היא ההבטחה שנאמר לנו להמתין לה. ואני בהמתנה, כמותם, בחדר שעדיין אינו פנטקוסטה. ואז תפילת היום. היום הראשון — הרוח עצמה בואי, ואל תבואי כזרה. כל מה שנעול בי, פתחי; כל מה שהצטנן, הדליקי. היום השני — יראת ה׳ תני לי את היראה שאינה יראת עבד אלא יראת אוהב: החושש רק לפצוע את מי שהוא אוהב. היום השלישי — חסידות למדי אותי לומר ‘אבא‘ ולהתכוון לכך, ולראות בכל רֵע מישהו שגם את קוראת לו בשמו. היום הרביעי — דעת הניחי לי לראות את הדברים הברואים כפי שהם: טובים, ונתונים במתנה, ואינם אלוהים. היום החמישי — גבורה החזיקי אותי במקום שבו עשיית הטוב מתחילה לעלות במחיר, שהוא המקום היחיד שבו היה האומץ אי־פעם מידה טובה. היום השישי — עצה כשהדרך נחצית ושני הצדדים נראים שלי, אמרי איזה מהם שלך. היום השביעי — בינה הניחי לי להביט לתוך מה שאני כבר מאמין בו, עד שיחדל להיות משפט שאני חוזר עליו ויהיה לארץ שאני גר בה. היום השמיני — חוכמה תני לי את טעמך שלך בדברים: לאהוב את מה שהשמים אוהבים, במידה שהשמים אוהבים אותו. היום התשיעי — הפרי הבטחת פרי, ולא רק מתנות — אהבה, שמחה, שלום, אורך רוח, נדיבות, חסד, אמונה, ענווה ופרישות. הבשילי אותם בי לאט, וגם באנשים שנאלצים לחיות עמי. וכך חותמים כל יום. שלח את רוחך וייבראו, ותחדש פני האדמה. אמן.